ארכיטקטורה ושימור בעכו העתיקה

אדריכלות ושימור בעכו העתיקה

מאת ד”ר שלי-אן פלג

עכו יושבת על חצי אי בצפון מישור החוף בעמק עכו, על מעגן טבעי בחופו המזרחי של הים התיכון. מן הסיבות הללו, גבולות העיר והיא התפתחה במשך השנים בשכבות, אחת על גבי השנייה. בשכבה התחתונה נמצאת העיר הצלבנית מן המאה ה-13 כשהייתה עכו בירת ממלכת ירושלים הצלבנית. שרידים מן העיר הצלבנית הזו נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שהתרחשו בעכו העתיקה בעשורים האחרונים. מעל השרידים הללו, העיר העות’מאנית שנבנתה במאות ה-17 וה-18 תחת שלטונם של המושלים המקומיים דהאר אל-עומר וג’אזר פחה. העיר הזאת כללה מונומנטים מסורתיים כמו מסגדים, בתי מרחץ, חאנים, סארייה, שווקים מקורים ומבני מגורים מסורתיים. בתוך השרידים הללו מתקיימים החיים המודרניים של עכו. תערובת זו שכוללת שרידים ארכיאולוגים תת קרקעיים, מבנים היסטוריים על פני הקרקע שבהם חיים כיום התושבים המקומיים, יצרה עיר מזרחית ייחודית ומסורתית המשלבת מורשת תרבותית מהעבר עם החיים בהווה.

ראשיתן של פעולות הפיתוח והשימור בעכו התרחשו בתקופה העות’מאנית, כשמבנים ומונומנטים בעיר עכו היו מוגנים באמצעות כלים שלטוניים ייחודיים. הכוונה היא לשני מסמכים, הווקפיה (ההקדש) של ג’אזר פחה והווקפיה של עלי פאשה שקובעות כיצד לשמר ולשמור על רשימה של מבנים ומונומנטים בעכו שהיו שייכים לווקף המוסלמי.  באופן כללי,  ניתן לראות כי לאחר הקמתה של מדינת ישראל נשמרה הגישה הכללית שנקבעה בתקופת שלטון המנדט הבריטי לשימורה של עכו. מדינת ישראל המשיכה להתייחס לעכו העתיקה כאל עיר תיירות שיש בה מונומנטים ייחודים, והיא בעלת ערכים ייחודיים. כדי לאזן בין שימור ערכי העיר לבין הפיתוח שלה יצרה המדינה תכנית מתאר מקומית הכוללת: מערכת חוקים ייחודית, הגבלות והנחיות לתכנון ולבנייה וגוף שתפקידו לנהל את פיתוח העיר העתיקה לצדם של מומחים וגופים מקצועיים, אשר המוביל ביניהם הוא רשות העתיקות. המסגרת הזאת עוסקת מונומנטים הצלבניים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, שומרו והתפתחו לאתרי תיירות מרשימים. רבים מהמונומנטים העות’מאניים, כמו החמאם, החאנים, והשוק המקורה עברו תהליכי פיתוח מפוקחים בכדי להתאים אותם לשימושים עכשוויים. האתגר האמיתי הוא שימור מבני המגורים שמרביתם נבנו בתקופה העות’מאנית, לפני מאה, מאתיים או שלוש מאות שנה. חלק מן המבנים הללו הם מבני מגורים מסורתיים. הם בנויים לרבו סביב חצר מרכזית ולהם גגות שטוחים. החל מאמצע המאה ה- 19, עם החדירה של חומרי בנייה חדשים ממקומות שמחוץ לארץ ישראל (כמן למשל רעפי מרסיי), השפעות בינלאומיות על טכנולוגיות הבנייה (כמו למשל השימוש בקורות עץ גדולים לקירוי) וההתעשרות של שכבת בעלי הקרקע המכונים אפנדיים, התווספו בעכו מבני מגורים מפוארים בסגנון הלבנוני. למבנים הללו יש שתי קומות כשלרוב קומת הקרקע מהווה את קומת המסחר והקומה העליונה משמשת למגורי המשפחה. יש להם גגות משופעים ורעפים, חלונות גדולים בחזית הבית ומרפסת שמשקיפה על רחובות העיר מן הקומה העליונה. אבל בכל מבני המגורים הללו, גם בבתי המגורים המסורתיים וגם במבני המגורים בסגנון הלבנוני חסרים תשתיות, חדרי שירותים ומטבחים. החללים הישנים לא תמיד מתאימים לצרכים המודרניים וברבים מן המבנים חומרי הבנייה מתפוררים או הרוסים. בכדי לבצע תוספות בנייה או שיוניים הוכנה מאז שנות ה- 90 של המאה הקודמת מערכת סטטוטורית שמטרתה להנחות, לסייע וללוות את תהליך השימור של המבנים העתיקים, לאשר את התוספות ולפקח על ביצוע העבודות במבנים הללו. הוכנו מפרטי שימור ייחודיים לעיר עכו שמנחים כיצד לתקן את פרטי הבנייה הייחודיים בעיר וכיצד לבצע את תוספות הבנייה.  הוגדר מהם חומרי הבנייה המותרים לשיקום המבנים והפריטים האדריכליים. מטרתם של התקנים המיוחדים הללו להתאים את המבנים לצרכים המודרניים העכשוויים מצד אחד, ומצד שני לשמור על הערכים האדריכליים הייחודיים והאותנטיים של העיר.